מרבה הצער, יש אנשים שיודעים מעט מידי על ההומיאופתיה, ומפתחים נגדה דעות קדומות שגויות, כגון:
- הומאופתיה זו שרלטניות,
- הומאופתיה זה שכנוע עצמי,
- הומאופתיה משפיעה באטיות,
- הומאופתיה פועלת רק נגד הפרעות פונקציונליות, ולא נגד בעיות אורגניות,
- הומאופתיה כלל לא עוזרת נגד סכרת, ספחת (פסוריאזיס), וכן הלאה, וכן הלאה.
כל האמירות הללו מוטעות, או לכל הפחות אינן מדויקות. הסיבה לכך היא העדר הידע הבסיסי להבנת מהות העניין.
העיקרון המנחה של ההומאופתיה הקלאסית טמון בכך שהתרופה ההומאופתית מעוררת בגוף "מחלה מדומה" אשר זהה בתסמיניה למחלתו הממשית של המטופל. זהות זו של תסמינים יוצרת השפעה דינמית מורכבת, אשר מביאה בסופו של התהליך לריפוי הגוף כולו, ומחזירה לו את האיזון שהופר עקב המחלה. אולי בגלל חדשנותה, גישה זו עלולה להיתפס כמוזרה ובלתי שגרתית.
בתהליך החלמה אפשרית תקופה קצרה של החמרה קלה. לא בהכרח ניכר שיפור מיידי של הבעיה אשר בגינה פנה האדם לטיפול. ההוכחות הראשונות לבחירה נכונה של התרופה מתבטאות בשיפור השינה ומצב הרוח, וכן בהיעלמות העצירות והדיכאון.
קשיי ההבנה של תהליך ההחלמה נובעים בראש ובראשונה מהיעדר רגישות כלפי ההטבה במצבו הכללי של הגוף, שהיא הערובה להחלמה מכל סוגי החולי. כמו כן, יש לדעת כי במקרים של הרס ממושך של הבריאות ושל תפקוד הגוף התקין, המטופל נדרש לסבלנות לא מבוטלת בתהליך השיקום הארוך.
מידת הצלחתו של הטיפול ההומאופתי תלויה בתחילתו של הטיפול בזמן. אולם דרכו של המטופל הממוצע אל הטיפול ההומיאופתי בדרך כלל שונה מכך. רק לאחר שנים ארוכות של טיפול קונבנציונאלי אשר לא הועיל במיוחד, הגיע שלב החיפוש אחרי שיטות טיפול אלטרנטיביות, כאשר ברוב המקרים המטופלים מגיעים לרופא הומאופת כאשר האבר הפגוע הרוס לחלוטין, או אחרי ניתוח שגרם לנכות גופנית, או במצב של עיוותים בלתי הפיכים, ניוון, שיתוק ועוד).
בשלב זה, ייתכן והמטופל יעבור מקיצוניות אחת המתבטאת בחוסר אמון וזלזול בהומאופתיה לקיצוניות שניה של אמונה כמעט עיוורת באפשרות ריפוי מהיר ופלאי. גם במצבים אלה ניתן להגיע להישגים מסוימים, אבל כפי שאומרים, מאוחר מדי לשתות מים מינראליים כאשר כבר אין לך כליות. מצטער אם זה נשמע קצת ציני ובוטה, אבל זוהי האמת.
אם פונה אליי אדם הסובל מפסוריאזיס במשך 15 שנה, דלקת פרקים בת 8 שנים, בתוספת תת-פעילות של בלוטת התריס שנצרבה באופן מלאכותי על ידי תרופות רדיואקטיביות ודורשת נטילת הורמונים לכל החיים, ובנוסף כל זה מלווה בדיכאון בן 20 שנה – ברצוני לשאול אותו: "היכן היית לפני 20 שנה, או לפחות לפני 15 שנה, כאשר המחלה הכרונית אובחנה לראשונה. אז היה צריך לפנות, ולא באיחור של 20 שנה…"
תעשו את בחירתכם לפני הצורך להוריד 10-15 תרופות קבועות, בזמן שמנגנוני הגוף הטבעיים עדיין פועלים, לפני שמגיעים לכריתת הרגל בגין סוכרת, לפני שהפריחה הנגרמת מפסוריאזיס מכסה את כל הגוף, לפני שדלקת הפרקים מעוותת את האיברים, לפני 3 או 4 ניסיונות ההתאבדות בגלל הדיכאון…
ועוד: טוב אם תבואו להומאופת קלאסי עם התינוק שרק נולד, לא משום שהוא חולה, אלא לצורך המעקב. ובמקרה האידיאלי טוב אם הזוג המתכנן ילד יבקר אצל הומאופת – למען בריאותם האישית, וכן למען יצירת חיים חדשים מהורים בריאים. כמו שנאמר: "מי שמחפש – יימצא".
