הרטבת לילה אינה מחלה מסוכנת, אך מאוד לא נעימה. היא מסבכת את חיי הילד וחיי המשפחה. כאשר ילד מעל גיל 5 מרטיב במיטה באופן קבוע (או כמעט קבוע) – ניתן לאבחן בוודאות כי הוא סובל מהרטבת לילה.
הרטבת לילה יכולה להימשך עד גיל 18-20. לרוב סובלים ממנה בנים. מבחינים במקרים משפחתיים רבים. הבעיה נובעת משינה עמוקה מדי. יש קושי להעיר ילדים אלה. בגיל 1.5-3 מתפתח אצל ילדים רפלקס להתעורר כאשר שלפוחית השתן מלאה. כאשר השינה עמוקה מדי, הדחף העצבי משלפוחית השתן לא מגיע למוח והילד לא מתעורר.
הרטבת לילה יכולה להופיע בכל גיל עקב דלקת בשלפוחית השתן, אך התופעה שכיחה יותר לאחר בהלה, חיסון, לאחר לידת תינוק חדש במשפחה, כתוצאה מגירושי ההורים, הופעת הורה חורג. אלו מצבים היכולים לגרום לנסיגה בהתפתחות ואף לחזרה לשלב הילדות המוקדמת.
מומים מולדים יכולים לשחק גם הם תפקיד בהופעת הבעיה. השכיח במומים אלה הוא Spina bifida. יש לחשוד ב- spina bifida כאשר אין "לילות יבשים" בכלל. כאן הסיבה היא פגם בעצבוב של שלפוחית השתן. גם טראומות לידה ומצג-עכוז בלידה משפיעים על הסטטיסטיקה של הרטבת לילה.
הסיווג של הרטבת לילה וחלוקתה להרטבה יומית ולילית, ראשונית ומשנית – הינו חסרחשיבות להומיאופת. עבורו, חשובה יותר הבנת הבעיתיות של כל מקרה לגופו: האם מדובר בעומק שינה פתולוגי עקב שיבוש בשלבי השינה או במצבי לחץ, בתגובה לחיסונים או בבעיה זיהומית או אורגנית. ייתכן וזוהי תגובה לשינוי במעמדו המרכזי של הילד במשפחה. מכלול גורמים אלה יסייעו להומיאופת בבחירת ה"רמדי" (תכשיר הומיאופתי = remedy) המתאים. אך לא רק הבעיה עצמה קובעת, אחרת כל הילדים הסובלים לדוגמה מהרטבת לילה לאחר גירושים של הוריהם היו מקבלים את אותו רמדי. על מנת לבחור את הרמדי המתאים ההומיאופתיה הקלאסית דורשת אינדיבידואליזציה מושלמת.ההומיאופת יצטרך לברר את תכונות האופי של הילד ואת התנהגותו, הרגלי אכילה (העדפות ודחיות), תגובות לקור וחום, הרגלים (במיוחד חריגים).
הילד הסובל מהרטבת לילה מהווה אפוא מעין מרכז העצבים של המשפחה, ממנו ואליו מובילות הבעיות של שאר בני המשפחה, השזורות ביניהן כפקעת חוטים אחת סבוכה ומורכבת.
