רוב תלמידי בתי הספר עם לקויות למידה – הם ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז המלווה בהיפראקטיביות או בלעדיה. לפי נתוני המחקרים כ-5% מתלמידי בתי הספר סובלים מלקות למידה זו. פרוש הדבר שכמעט בכל כיתה יש לפחות תלמיד אחד הסובל מהבעיה. היחס בין בנים לבנות הוא שניים לאחת. הפרעות קשב וריכוז אצל הבנות ברוב המקרים אינן מלוות בהיפראקטיביות.
ילדים אלו אינם מסוגלים לשמור על ריכוז לזמן ממושך, הם מפוזרים, "מרחפים", חולמים. הם אינם מסוגלים לעקוב אחרי הנעשה בשיעור. בנוסף, ילד היפראקטיבי, אינו מסוגל לשבת במקומו, הוא מפטפט , קם ומשוטט בכיתה במהלך השיעור. מטבע הדברים ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכז בולטים בכיתה, מפריעים למהלך התקין של השיעור, ולפיכך נחשבים לילדים מופרעים. ילדים עם הפרעת קשב וריכוז ללא היפראקטיביות יושבים בשקט ולכן קשה יותר להבחין בקושי שלהם. כאשר מתברר כי הם אינם שולטים בחומר הנלמד, הם נחשבים לעצלנים. (ברור שאבחון הבעיה צריך לשלול בעיות ראיה, שמיעה ועיכוב בהתפתחות השכלית)
הפרעת קשב וריכוז אינה נעלמת עם הגיל, היא נשארת אצל רוב הילדים גם בבגרותם – מה שמונע מהם רכישת השכלה רצויה. הרקע המשפחתי להפרעה זו הוא תופעה מוכרת: לא אחת במשפחות עם ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז ישנו בן משפחה נוסף (הורה, אח או אחות) הסובל מבעיה זו.
חייבים להדגיש כי הילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז הם בעלי רמה שכלית נורמאלית, או אפילו גבוהה מהרגיל. הבעיה היא בחוסר האיזון בין התהליכים הביוכימיים במוח.
הטיפול הקונבנציונלי הנפוץ ביותר הוא הטיפול בממריץ המערכת העצבים המרכזית ריטלין (Ritalin) או בתכשירים אנלוגיים. אצל כ-75% מהסובלים מהבעיה ניכר שיפור. אולם אם מפסיקים ליטול את התרופה, המצב חוזר לקדמותו. נוטלים את התרופה בימי חול. היא לא מומלצת בסופי שבוע וחופשות. בין תופעות הלוואי הבולטות:
- עיכוב בגדילה
- הפרעות שינה
- חוסר תאבון
- יובש בפה
- טיקים
- והכי לא נעים – פיתוח תלות בתכשיר. אך בזמן השיעור הילד נעשה מרוכז ורגוע.
הטיפול ההומיאופתי מביא לנורמליזציה של האיזון הביוכימי בסינפסות של המוח. רמדי (תכשיר הומיאופתי = Remedy), המותאם לכל מטופל באופן אינדיבידואלי, נותן דחיפה לכיוון הנחוץ, בעוד תהליך הריפוי מתרחש כמו מאליו, תחת השגחה קפדנית של ההומיאופת המטפל. ההומיאופת יתחקר באופן יסודי את ההורים ואת הילד. הוא יכיר את אופי הילד והרגליו, את רצונותיו ודחיותיו, את פחדיו והשקפותיו. חשוב לבדוק כיצד הילד בעצמו חש ומתאר את מצבו, וכיצד מתארים אותו הסובבים. ניתנת חשיבות לא רק לסימפטומים של ההפרעה (שהם די זהים), אלא לביטוייה האינדיבידואליים אצל הילד המסוים. האינדיבידואליות היא מילת מפתח בהומיאופתיה הקלאסית. רק אבחון הבעיה האינדיבידואלית אצל המטופל יאפשר מרשם מלכותי אשר יביא לפתרונה.
