מחלות כליות רבות גורמות לירידה הדרגתית בתפקוד הכליות ולהתפתחות אי ספיקת כליות. השלב הסופני של אי ספיקת כליות כרונית דורש טיפולי המודיאליזה לכל החיים (פרוצדורה של סינון דם חוץ-גופני מן הרעלים המצטברים והוצאת עודף נוזלים בעזרת מכשיר "כליה מלאכותית").
החלופה היחידה לטיפול קבוע בהמודיאליזה היא השתלת כליה, אך היא דורשת המתנה של שנים רבות וכרוכה בנטילת תרופות רעילות במשך כל החיים. תרופות אלו מדכאות את המערכת החיסונית על מנת למנוע דחייה של האיבר המושתל. ולמרות זאת, בסביבות 10-20% מהמקרים השתל נדחה והחולה חוזר להמודיאליזה.
הטיפול בהמודיאליזה מתבצע 3 פעמים בשבוע, כאשר כל טיפול אורך 4 שעות. לטיפול בהמודיאליזה נלווים דיאטה קפדנית עם הגבלות תזונתיות נוקשות והגבלה חמורה בכמות הנוזלים המותרת לשתיה. הפרה של הגבלות דיאטטיות אלו גורמת לנזקים כבדים, כאשר הפרת הגבלות השתיה עלולות לגרום לתוצאות קטלניות. תופעות לוואי בלתי נמנעות של הטיפול מתבטאות בבחילות, כאבי ראש, עוויתות שרירים, ירידות או עליות בלחץ הדם.
חולי דיאליזה סובלים מאורח חיים לא תקין באופן קיצוני, דבר הגורם לדיכאון. חולי דיאליזה מעטים בלבד אינם נוטלים תרופות נוגדות דיכאון.
מהן אם כן הסיבות לאי ספיקת כליות כרונית? מרבית המטופלים ביחידות הדיאליזה מתחלקים לשלוש הקבוצות הבאות:
- 1/3 – סכרת הפוגעת בכליות וגורמת לאי ספיקה וטיפולי המודיאליזה. המחלה עלולה לגרום להתפתחות נמק בעורקי הרגליים ואף לקטיעת הרגל, וכן לפגיעה ברשתית העיניים עד לעיוורון – נזקים אלה הם עניין של זמן בלבד.
- 1/3 – יתר לחץ דם (שלא טופל או שהטיפול בו נכשל) גורם לאוטם שריר הלב, שבץ מוחי ואי ספיקת כליות הדורשת טיפולי דיאליזה.
- 1/3 – תערובת הכוללת Poly-cystic Kidney ותוצאות מאוחרות של סוגים שונים של דלקת כליות, במיוחד אוטואימוניות ותורשתיות (לדוגמה: תסמונת אלפורט, IgA-נפרופתיה).
אי ספיקת כליות כרונית איננה מופיעה פתאום בשלב הסופני שלה. היא מתפתחת בהדרגה במשך חודשים ושנים. חולים אלה מבקרים אצל נפרולוג (רופא כליות) ונקראים חולי טרום-דיאליזה.בשלב זה, כאשר עדיין יש כמות מספקת (20-50%) של רקמה כלייתית פעילה ומתפקדת, כאשר עדיין ניתן להציל את תפקוד הכליות ולא להגיע לדיאליזה – זה השלב שבו מומלץ לפנות לטיפול אצל הומאופת קלאסי.
מה עצוב לראות אנשים צעירים בני 20-25 לאחר 15-20 שנות טיפול בדיאליזה. חלקם אף עברו 2-3 השתלות כושלות. במרבית המקרים אי ספיקת כליות כרונית התפתחה בעקבות דלקת כליות אשר הם עברו בילדותם. המחלה התפתחה בהדרגה, במשך 2-3 שנים. זה השלב שבו הבעיה הייתה עדיין הפיכה ופתירה!
